פסק-דין בתיק ת"א 5408/03

1.       הגעתי למסקנה כי יש למחוק את התובענה.

2.       בטרם אמנה את נימוקיי אפרט להלן את השתלשלות ההליכים בתיק:

ביום 15/12/03 הגיש התובע תובענה לפיצויים בגין פגיעה במקרקעין עקב הפקעה. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע היה המחזיק ואחד מהיורשים של בעלי זכויות בשתי קרקעות, שנכללו בצו ההפקעה שהוציאה עיריית ירושלים, ואשר בוצעו בהן עבודות על-ידי משרד הבינוי והשיכון-המחלקה לעבודות ציבוריות. התובענה הוגשה במקורה לבית משפט השלום נגד עיריית ירושלים ונגד משרד הבינוי והשיכון-המחלקה לעבודות ציבוריות (מ.ע.צ). בהתאם להחלטה מיום 17/11/03 הועברה התובענה לבית המשפט המחוזי בשל העדר סמכות עניינית והובאה לפני כבוד השופט ב' אוקון. בהתאם להחלטה מיום 12/4/05 נמחק משרד הבינוי והשיכון מהתובענה ובמקומו באה הוועדה המקומית ירושלים.

כאמור בכתב התביעה ובתשובת התובע לבקשה לסילוק על הסף (בש"א 6930/04), צמצם התובע את תביעתו אך לפיצוי בגין נזק שנגרם למחוברים למקרקעין, מחוברים שלטענתו הוא הבעלים היחיד שלהם. התובע ציין כי הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע בעתיד פיצויים בגין הפקעת המקרקעין וכן פיצוי בגין הפגיעה בחלקים אחרים של המקרקעין, היות שבשלב זה לא ניתן להגיש תביעה מטעם כל היורשים, בעלי הזכויות במקרקעין.

בהחלטתו מיום 12/4/05 סבר כבוד השופט אוקון, כי התובע לא יוכל להמשיך לנהל את תביעתו מבלי לצרף את הבעלים האחרים, והורה לו להגיש את עמדתו בעניין בתוך 120 ימים. כמו כן ניתנה לתובע הזדמנות לתקן את כתב התביעה באופן שיצורפו אליה כצדדים הבעלים האחרים ותוסף תביעה הנוגעת לשווי המקרקעין שהופקעו.

ביני לביני הוגשה בקשה מטעם יתר היורשים להצטרף לתובענה (בש"א 2228/05). ליתר דיוק, וכפי שהובהר בבקשה, מדובר בבקשה שהוגשה אך מטעם חלק מהיורשים של הבעלים המנוחים של המקרקעין, ואף לגבי אלו לא היה בידי עו"ד י' גבל, אשר הגיש את הבקשה, ייפוי כוח מטעם כל אחד ואחד מהם. עו"ד גבל עתר לקבלת ארכה על מנת להסדיר את השגת ייפויי הכוח וצווי הירושה ועל מנת לגבש החלטה בדבר דרך ניהול התביעה.

ביום 14/7/05 הודיעו התובע ועו"ד גבל, כי הם מסכימים "להפסקת התובענה והקפאתה עד לחידושה בהיקף נרחב בהצטרפות המבקשים (יתר היורשים - י.ע) וכאמור בהחלטת ביהמ"ש מיום 12.4.05 וזאת תוך שנה מאישור תגובה זו על ידי ביהמ"ש". ביום 17/7/05 ניתן להסכמה זו תוקף של החלטה. אולם, ביום 24/5/06 הודיע ב"כ התובע, באופן חד צדדי, כי מטעמים שונים אין לו עניין בהגשת תביעה כוללת וביקש לדון בתביעתו המקורית בלבד הנוגעת לפיצויים המגיעים לו כמחזיק בגין הנזק שנגרם למחוברים. בתגובה מיום 11/7/06 חזר התובע על עמדתו שלא ניתן לגבש תביעה כוללת מצד כל בעלי הזכויות במקרקעין ועל כן יש לדון בתביעתו לפיצוי כמחזיק.

ביום 27/6/06 הודיע עו"ד גבל לבית המשפט כי טרם עלה בידו לקבל את עמדת כל היורשים בנוגע לתביעה והותיר את שאלת המשך בירור התובענה לשיקול דעתו של בית-המשפט.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 4/9/07 (בעקבות פרישתו של כב' השופט אוקון מכס השיפוט) ביקש התובע להקפיא את התובענה למשך שנה נוספת על מנת לאפשר לו לחדש את התביעה בהצטרפות כל היורשים ולדון בה כתביעה כוללת המתייחסת הן לבעלות והן לחזקה. ב"כ הנתבעות התנגדה לבקשה. לטענתה, עמדתן העקבית של הנתבעות הייתה והנה, כי לא ניתן לפצות יורש אחד מבין קבוצה של יורשים ועל המחוברים בלבד; לתובע היה די והותר זמן כדי להגיש תביעה כוללת כפי שהוסכם; מדובר בתביעה שהוגשה לפני מספר שנים, אשר הדיון בה טרם החל ואין הצדקה לארכות נוספות.

3.       מדובר בתובענה שהוגשה לפני קרוב ל-4 שנים. מההשתלשלות המתוארת לעיל עולה, כי כבר בשנת 2005 הובהר לתובע היטב שאין ביכולתו לתבוע פיצויים בגין המחוברים בלבד - שכן מדובר במעשה הפקעה אחד המתייחס למקרקעין, ואלו כוללים לפי הדין גם את המחוברים - ועל כן עליו להגיש תביעה כוללת המתייחסת הן למקרקעין והן למחוברים. לפני התובע הוצבו מספר אפשרויות באשר לאופן המשך ניהול התביעה: צירוף יתר היורשים לתביעה או הגשת התביעה באמצעות מנהל עיזבון. בסופו של דבר התובע קיבל על עצמו את החלטת בית המשפט מיום 12/4/05 בעניין זה, הסכים להפסקת התובענה למשך שנה ואף הודיע, כי בתוך פרק זמן זה יחדש את התביעה בהיקף נרחב בהצטרפות כל הבעלים של הקרקע. דא עקא, שמאז ועד היום לא נקט בכל פעולה ממשית ועתה הוא מבקש דחייה נוספת של שנה, מבלי שטרח להסביר מדוע לא ניצל את פרק הזמן שהוענק לו עד כה, מה לא ניתן היה לבצע במהלך השנתיים שחלפו ומדוע ניתן יהיה לבצעו דווקא עתה.

התנהלות זו אין לקבל. נפסק לא אחת כי:

תובע זכאי ליומו בבית המשפט אך זכות זו נטל בצידה, והוא, שלא יכביד שלא-כראוי לא על בית המשפט ולא על הנתבע, ושלא יטריח את אלה מעבר למידה ולצורך.... אינטרס הנתבע נגזר בחלק עיקרי בו מאינטרס התובע: זכאי הוא שלא יטלטלוהו שלא לצורך בבית המשפט, שלא יטריחוהו מעבר לראוי, וכי משפטו לא יימשך מעבר לצורך. אשר לבית המשפט: בית המשפט מייצג את אינטרס הכלל, ומוסיף ומגן הוא על אינטרסים ראויים הן של תובע הן של נתבע. אינטרס הכלל הוא שבית המשפט לא יבטל זמנו לריק, וכי יעשה כמיטב יכולתו לסיומם של משפטים שהוחל בשמיעתם. תובעים חדשים לבקרים עומדים ומתדפקים על שעריי בית המשפט, וישן מפני חדש נוציא.

ע"א 32/89 גולן נ' עלוני פ"ד מ"ו (3), 665, 670-671

(ההדגשה אינה במקור).

על רקע דברים אלו וכל המפורט לעיל, אין מקום להיעתר לבקשתו של התובע לארכה נוספת. לא זו בלבד שהיעתרות לבקשה תכביד על הצד שכנגד מעל למידה הראויה, היא גם תכביד על בית המשפט ותפגע בכלל ציבור המתדיינים הממתין בעיניים כלות לבירור דינו. לאחר שנים כה רבות שבהן לא עשה התובע מאום לקידום תביעתו, למרות ארכות שניתנו לו, אין הצדקה לארכה נוספת אשר משמעותה הנה, למעשה, פתיחתו של תיק חדש במסגרת תיק שנפתח בשנת 03', על כל הכרוך בכך, לרבות הקדימות המוענקת לטיפול בתיקים ישנים. אם ברצונו של התובע בפסק זמן נוסף על מנת להסדיר את המשך ניהול התביעה, יתכבד נא ויגיש תביעה חדשה, לכשיבשילו התנאים לכך, ויתפוס את מקומו מחדש בתור התובענות הממתינות לקביעה ודיון.

התביעה נמחקת.

התובע יישא בהוצאות הנתבעות ובשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ואולם סכום זה לא ייגבה על ידי הנתבעות אלא עם הגשתה של תביעה נוספת-חדשה על ידי התובע, אם וכאשר תוגש כזו.

ניתן היום כ"ה בתשרי, תשס"ח (7 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.